פסק-דין בתיק ת"ק 4100-01-13

בתאריך 2.7.12, בדרך פיקא שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכבה של רחל זינגר (להלן:"התובעת"), הנהוג על ידה והמבוטח על יד הפניקס חברה לביטוח בע"מ ובין רכבה של נחמה אורדע (להלן:"הנתבעת") הנהוג על ידה והמבוטח על ידי הראל חברה לביטוח בע"מ.

בגין התאונה הוגשו לביהמ"ש התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

שתי הנהגות חלוקות בשאלה היכן ארעה התאונה, אם היה זה בצומת של רחוב שיקמה דרך פיקא, כגרסת התובעת או בצומת סמוך, לאחריו, הוא הצומת של רחוב הצוללת דקר עם דרך פיקא, כגרסת הנתבעת.

הנני נוטה לקבל כי התאונה התרחשה בצומת הרחובות השיקמה -דרך פיקא, כאשר התרשמתי כי התובעת מכירה היטב את האזור והתאונה ארעה בסמוך למקום מגוריה ואילו נסיעתה של הנתבעת באותו אזור אינה יומיומית.

עם זאת, לא מצאתי משמעות של ממש במתן הכרעה באיזה צומת בדיוק ארעה התאונה, כאשר תנאי הדרך בשני הצמתים ממש זהים.

בכל אחד מהם, לפני הכניסה לדרך החוצה, היא דרך פיקא, מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה לרכבים הבאים בדרך החוצה ואין בשני הצמתים כל נתונים מיוחדים, המבדילים אותם האחד מן השני.

על בסיס הנתונים שבאו בפניי בכתבי הטענות, בעדויות הנהגות, בתצלומים ובשירטוטים שהוגשו לביהמ"ש, הנני מחליטה לקבל את גרסת התובעת על אופן קרות התאונה, כאשר נתתי אמון בעדותה וכאשר זו מתיישבת עם כל החומר שהוגש לביהמ"ש, ואף עם סימני הנזק ברכבים.

הנני מקבלת את דברי התובעת כי הגיעה לצומת ועצרה את רכבה בעצירה מוחלטת, כדי ליתן זכות קדימה לרכבים שהגיעו משמאלה בדרך החוצה, היא דרך פיקא.

לפתע, בעודה בעצירה, הגיע רכב הנתבעת מאחוריה, משמאלה, תוך שהינה מתקרבת קירבת יתר אל רכב התובעת ומבקשת לעקוף אותה משמאלה. התובעת החלה לצפור ואף צעקה לעבר הנתבעת כי תעצור אך זו המשיכה בנסיעתה, עברה על פני רכב התובעת משמאלו ופגעה עם הדופן הימני שלה בדופן הקדמי שמאלי של רכב התובעת, מן הכנף לכוון החזית.

הנתבעת המשיכה בנסיעתה אל תוך הצומת, תוך שהינה משלימה את פנייתה ימינה ונעצרה במרחק של כ-20 מטר לאחר הצומת.

לטענת התובעת, מבחינת רוחב הכביש בכניסה לצומת, קיימת אפשרות לנסיעתם של שני רכבים לרוחב הכביש, כפי שאף הוצג בתצלומים שהגישה התובעת לביהמ"ש.

מעדותה של הנתבעת ניתן להסיק כי לא ראתה כלל את רכב התובעת עובר לתאונה וזאת למרות ששמעה את צפירותיה.

הנתבעת לא ידעה ליתן הסבר כיצד זה, לטענתה שלה, ארע מגע בין הרכבים ואם רכב התובעת היה בנסיעה או בעצירה כאשר הבחינה בו לראשונה, לאחר התאונה.

לקביעתי, היה רכב התובעת בצומת, כשהינו נמצא במצב של עצירה בצידו הימני של הכביש.

הנתבעת נהגה ברכבה ברשלנות, בחוסר זהירות וללא תשומת לב מלאה לכל הנעשה בדרך, לא הבחינה כלל ברכב התובעת הנמצא בעצירה מימינה, עקפה אותו משמאלו תוך שהינה סוטה ימינה לדרך פיקא, ופגעה בו.

ייתכן כי מחמת נסיעתה הרצופה של הנתבעת בצומת, ללא עצירה, תוך שהינה בוחנת את מצב התנועה המגיעה משמאלה, לא הבחינה ברכב התובעת העוצר מימינה.

מכל מקום, לקביעתי, הנתבעת היא שאחראית לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 6,719 ש"ח.

כן נשאה התובעת בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 819 ש"ח.